להיות קשוב לטוב
האם אנחנו קשובים לדברים הטובים כשהם נמצאים בקרבתנו?
עד כמה אנחנו מכוונים את עצמינו למצוא אותם?
מה נעשה כדי לא להחמיץ את הטוב, כדי לא לסובב לו את הגב, בטעות, רק כי היינו שקועים במשהו אחר….
אתמול בבוקר נסעתי לקניון עזריאלי. מיד בכניסה – הופצצתי במסרים וגירויים שפנו בנחישות לכל חושיי: מאות אלפי מוצרים ושלטים ופרסומים במגוון של צבעים, צורות וגדלים; מאות מוכרים ואלפי לקוחות שהסתובבו בין החנויות. מגוון של ריחות מאפה, קפה, בשמים ו…סתם זיעה של אנשים. מוסיקה קצבית, דיבורים ובעיקר הרבה צרחות של ילדים…
ובתוך כל ההמולה הזו, נזכרתי שקבעתי להיפגש עם בעלי לקפה (כן, גם זה קורה. לא רק באגדות…). אומנם לא קבענו בדיוק איפה נשב, אבל ידעתי שתמיד אוכל להתקשר אליו לסלולארי ונתאם ברגע האמת. כמה מרגיע. מה שעד אותו הרגע לא ידעתי, היה שכבודו שכח את ה"צמוד" שלו במכונית שחניון – דבר שהפך את מצב הרוח שלי מרגוע לגרוע!
התחלתי לחפש אותו. השלטים וחנויות הראווה שעניינו אותי קודם – כבר פחות משכו את מבטיי. ידעתי שהוא מסתובב כאן בקניון, והחיפוש אחריו מיקד את תשומת ליבי. עברו 10 דקות ומצאתי אותו. עצבני, ממהר, אבל בעיקר מרוצה מעצמו, על שהצליח למצוא אותי כל כך מהר…
אז מה הקשר בין קשב לקפה? הסוכר… או במילים אחרות:
הקשב שלנו, הוא היכולת לברור לנו, מתוך מכלול הגירויים שסובבים אותנו, באילו נמקד את תשומת ליבנו ומאילו נתעלם. הוא המסננת שלנו, או אולי נכון יותר לומר "שומר הסף". זה שעומד בפתח המועדון וקובע למי יש זכות להיכנס ומי יישאר בחוץ ויפסיד את כל החגיגה…
הקשב מושפע מגורמים חיצוניים לנו (גודל הגירוי, מיקומו, הבולטות שלו וכו') אבל לא פחות מכך, הוא מושפע מהמאפיינים האישיים שלנו:
- תחומי העניין שלנו –
אנחנו קשובים לדברים שנוגעים לעולם התוכן שמעניין אותנו, שנוגע לנו ולתפקידים שלנו בחיים.
נשים מכירות את זה היטב. את התחושה הזאת, בדיוק כשאת בהריון, שפתאום נדמה כאילו כולן סביבך בהריון. אבל לא, אין כאן טרנד היסטרי של הריונות דווקא עכשיו, אנחנו פשוט קשובות יותר למסרים האלו ולכן נחשפות אליהן יותר.
כך גם לגבי כל תחומי העניין שלנו. נגיד שיש לכם תחביב, של רכיבה על אופניים, נכון שתהיו הרבה יותר קשובים לכל מידע (ידיעה, פרסום, כתבה) שקשורה ברוכבי אופניים? כן, ככה זה עובד. - הצרכים שלנו –
אנחנו קשובים לדברים שחשובים לנו, לצרכים שלנו שבוערים בנו מבפנים.
נסו להסתובב בקניון כשאתם רעבים – אלו גירויים תקלטו? את הריחות של האוכל, את השלטים של מסעדות המזון ובתי הקפה. זה לא במקרה…. זה לא קשור לגודל השלט או לבולטות שלו.
אלו הצרכים הפנימיים שלכם שמנהלים את "שומר הסף" של תודעתכם.
אלו צרכים? פיסיולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים – כל הסוגים, בעיקר אלו שנמצאים בחוסר.
עכשיו אפשר להבין למה מפרסמים מיץ תפוזים באריזה סקסיסטית – פשוט כי עם הצורך הזה הקשב הפנימי שלנו לא יכול להתווכח….הוא חייב לעצור ולהסתכל. - הציפיות שלנו –
זה המרכיב הסודי של המאמר הזה. הסוד המתוק. אז עצרו הכל והקשיבו היטב:
הציפיות שלנו מכוונות אותנו ומשפיעות על הדברים שנהייה קשובים אליהם.
כן כן, זה בדוק! אם תצפו למצוא טוב – תהיו הרבה יותר קשובים לו והסיכוי שתמצאו אותו יעלה באופן משמעותי. כי מה שאתה מצפה למצוא – תמצא בקלות רבה יותר! בדיוק כמו שאני מצאתי את בעלי. אם לא הייתי מצפה למצוא אותו בקניון – הסיכוי שהיינו נפגשים – הוא קטן בהרבה.אז נכון שלפעמים ה"רע" עושה הרבה רעש, ואין ספק שהוא מאוד בולט ודוחף את עצמו לחיינו. אבל אם נמקד את עצמנו במה שחשוב לנו, ונקפיד לצפות להצלחה, לצמיחה, לטוב – היכולת שלנו לקלוט את הגירויים הטובים מהסביבה תשתפר לאין ערוך. חשיבה חיובית מייצרת תוצאות חיוביות – בין השאר כי אנחנו הרבה יותר קשובים ופתוחים לאפשרות הזאת.
לצפות לטוב – זה ממש כמו להזמין אותו. חשבו על שני אנשים ששלחו אותם לשחות בים. לאחד אמרו שיש בים יהלום גדול, ולשני לא אמרו דבר. מי ימצא את היהלום? שניהם שחו וראו הבזק של אור. הראשון ציפה למצוא את היהלום ומיד מיקד בו את תשומת ליבו. השני לא ציפה למצוא יהלומים ולכן התעלם מהבזק האור והמשיך לשחות.גם ברשתות החברתיות, בתוך סופת המסרים, הסטטוסים, הקישורים והחברים – הקפידו להיות קשובים לטוב, חפשו את מה שיעזור לכם לצמוח ולהתפתח, נהלו את "שומר הסף" של התודעה והכניסו למועדון שלכם רק מה שיעשה לכם טוב.
זכרו להיות קשובים לטוב… מבטיחה לכם שתמצאו יהלומים. (או את בעלי לקפה בעזריאלי)
איזה כיף של פוסט 🙂 ממקד ונותן כח!
תודה מני. זאת הייתה בדיוק הכוונה.
כל כך נכון .חותמת על כל מילה …
אהבתי את הסגנון של המאמר את הקלילות והתכליתיות בהצלחה רבה לך .
נילי
תודה נילי !
מיכל יקרה,
כתוב היטב, מעניין, נכון, מלמד וחשוב.
הפיצי והעבירי לכמה שיותר אנשים.
בכדי שיהיו בעולם יותר בני אדם שמחים, מסופקים ומאושרים.
גילה